שרון שילוח לא מוותרת על המילים "זקן" ו"זיקנה" והוגה ביטוי חדש - Age Washing באמצעותו היא מבקשת לתאר את מכבסת המילים החלופיות לתקופת החיים המאוחרת.
שרון שילוח היא אקטביסטית חברתית. יוזמת ומנהלת קבוצת "הפנתרות האפורות", לשעבר מנהלת פרויקטים באתר מוטק'ה, סטודנטית לתואר שני בחוג לגרונטולוגיה, אוניברסיטת חיפה.
בואו נדבר רגע על המילה זקן ועל המילה זיקנה.
יש בחברה היום איזו התעקשות לוותר על השימוש במילים האלו, בבואנו לתאר א.נשים זקנים.ות.
במקום זאת מוצעים שלל כינויים מקבילים כגון אזרחים ותיקים/ אזרחיות ותיקות, בני.ות הגיל השלישי (והרביעי), מבוגרים.ות, גמלאים.יות, פנסיונרים.ות, מבוגרים חדשים ועוד.
למה בעצם? כי המילה "זקן" הפכה, בשל ההתניה התרבותית השלילית שלה ובצל קידוש הדימוי החזותי אינסטגרמרי, למילת גנאי. להיות ולהיקרא צעיר.ה זה סבבה. זו מעלה חברתית. כשאומרים לגבר או לאשה שהם נראים צעירים.ות לגילם.ן זו מחמאה. האמנם?
יש הסוברים שצריך לקבור את המילה הזאת עמוק באדמה, להמציא לה חלופות כאלה ואחרות ולקוות, בתמימות, שההבניה החברתית השלילית של הזיקנה לא תדבק גם בהן, ברבות הימים. בעיני זו אשליה. הקשר חברתי תרבותי, טוב או רע, שלילי או חיובי, לא באמת נעלם. כל עוד הקשר זה לא יטופל הוא ידבק בכל כינוי PC (הפוליטיקלי קורקט) שנבחר בו במקום המילה המקורית עצמה.
הרבה מבוגרים/ זקנים אומרים שהם לא אוהבים שכך מכנים אותם. זה לא מפתיע כלל וגם אין צורך במחקרים שיוכיחו זאת (ויש), שכן, מי מאיתנו היה רוצה להיכנות כך, ללא קשר לגיל הכרונולוגי שלנו? הרי משחר ילדותינו מלמדים אותנו שזיקנה זה רע. ואלו מאיתנו שהם אכן זקנים – בוודאי שלא רוצים בזאת כלל ועיקר.
אז מה הבעיה בעצם? למה לא לכנות אנשים כפי שנוח להם?
בהקשר של גיל, מציאת חלופות למילים שהפכו להיות מילות גנאי, בשל תרבות המקדשת נעורים ועפעפיים מורמות, היא בסה"כ שטיפה ירוקה, גרין וואש לדבר עצמו, לאמת כמו שהיא. אם תרצו יש כאן מושג חדש: Age Washing. אם לא נטפל בדימוי השלילי של הזיקנה, המוטמע עמוק בתרבות שלנו, הוא "יתלבש" על כל מילה אחרת שנבחר בה, במוקדם או במאוחר - ולכל היותר ישמש תזכורת למילה ההיא, שאותה החלפנו במשהו אחר. האם לקרוא לאדם שמן כבד משקל, כי המילה שמן הפכה גם היא, למרבה הצער, לכינוי גנאי זה מעליב פחות? האם הניסיון להסתיר את המילה מקורית לא צועק החוצה, ואולי אף מבליט את העלבון המקורי של מי שמכונה כך? האם השמנים והשמנות צריכים להיכנע לזה? שפה וטרמינולוגיה קובעות מציאות ומקבעות יחסי כוח חברתיים. באותה מידה הן עשויות לקבע כניעה ועלבון.
בכל הקשור לזיקנה והזדקנות, אני לא בעד הפוליטיקלי קורקט. בעיני ה-PC עושה נזק גדול יותר לטווח הארוך. בעיני, להתעקש על מילים אחרות לתיאור אנשים זקנים זה לעשות Green Wash לזיקנה שלנו ואני נגד זה. זו למעשה מהות תעשיית האנטי אייג'ינג, לא?
בואו לא נעשה Age Washing לגיל שלנו. לעשות זאת כלפי עצמנו וכלפי אחרים משמעו להיכנע לתכתיבים חברתיים, להרכין ראש לסטריאוטיפים ולדיעות הקדומות שיש לנו כלפי הגיל שלנו. כי מתחת לכל הכינויים המכובסים לזיקנה, אנחנו עדיין מזדקנים, מידי יום, מרגע שנולדנו. אם אנחנו רוצים להוציא את הזיקנה מהארון ולהיות גאים בה, אין מה לחפש מילים אחרות שיתארו אותה. בעיקר משום שהמקור המילה עצמה הגיע ממקום של כבוד ולא של השפלה.
ישנה 'רק' סוגיה אחרת לפתור, קודמת לעניין השפה: מיהו זקן? מיהי זקנה? הגיל כרונולוגי כבר לא משקף לבדו את רמת התפקוד הפיזי, המנטלי, הקוגנטיבי או הרגשי של גברים ונשים כאחד. תוחלת החיים, כידוע, עלתה בכ-30 שנים מאז המאה ה-19. אנחנו חיים יותר שנים והזיקנה שלנו היום מורכבת בהרבה ממה שהייתה פעם. יש לה רבדים וממדים רבים. האם אדם בן 60 הוא זקן או מבוגר? ומה לגבי גיל 70 או 80? לשאלות האלו עדיין אין תשובות.
היום מקובל להתייחס לאדם שהגיע לגיל הפנסיה כאדם זקן (באופן רשמי). אולם רבים מהיוצאים לפנסיה מסרבים להכנות כך, משום שהחברה המודרנית בה גדלו מדירה את הזקנים ממנה באופן שיטתי מזה דורות - אז למה שירצו, או שחלילה יהיו גאים - להכנות כך?
במקום לתת פתרון לכאורה לעלבון של הזקנים.ות בצורת מילים מכובסות, היה טוב יותר אם היו אלו גאים בזקנתם.ן. יתרה מכך, אני חושבת שהרצון להתחמק מהמילה זקן היא הנצחה של המוחלשות החברתית של קבוצת הגיל הזו.
ברור שקל לכתוב וקשה יותר ליישם. גם אני נולדתי והתחנכתי בתוך הקשר חברתי תרבותי מסוים ואיני חפה מ-PC. אני גם לא חושבת שיש לכפות על קבוצות באוכלוסייה ביטויים או כינויים שיש להם התנגדות. אני מקווה שכשאגיע אני לזיקנתי, לא תהיה לי בעיה להיות אישה זקנה ולהיות מכונה כך. אני מקווה שאצליח להיות אישה זקנה גאה – גאה בזיקנתי, בחכמתה, במורכבותה, ביופייה ובעושרה. כולנו מזדקנים כל יום, שעה שעה, מיום שנולדנו. הכול בסדר.